הגשת עזרה ראשונה נפשית: כיצד לסייע לאדם החווה חרדה?
ד"ר אורטל בוחניק אציל ואנה נתיב
מדינה כמו מדינת ישראל למודת מצבי חוסר ודאות ופחד כחלק מאתגר ושכיח בשגרת היום-יום. בסבבים ביטחוניים קודמים, רבים מאיתנו למדנו איך לדבר עם הילדים וגם עם עצמנו במצבים מערערים ומבהילים על מנת להירגע. ובכל זאת – הבוקר התעוררנו אל מציאות שונה.
אנחנו לא בעוד סבב ומסביבנו מתרחשת מלחמה בה גבולות נפרצים. הנפש האישית והקולקטיבית שלנו פוגשת כעת רמות שונות של פחד ומצוקה, ורבים חווים חרדה, סטרס ומצוקה רגשית.
בכתבה הבאה נציע מספר דגשים לסיוע ראשוני לאדם החווה מצוקה. בנוסף להקלה על המצב בטווח הקצר, הספרות המקצועית מלמדת כי סיוע רגשי ראשוני והגשת עזרה מתאימה באירועי משבר עשויה להפחית את הסיכוי להתפתחותם של תסמינים פוסט-טראומטיים בעתיד.
שלב ראשון: זיהוי המצוקה
כדי להגיש עזרה, בראש ובראשונה עלינה לזהות ילד או מבוגר אשר חווים חרדה. לצורך כך, נחפש את הסימנים הבאים או את חלקם:
הצפה רגשית (בכי, צעקות, זעם)
• חוסר קוהרנטיות (גמגום, בלבול, דיבור בלתי ברור, חוסר ריכוז)
• תסמינים פיזיים (רעד בגוף, הזעה, קוצר נשימה, הקאה, שלשול, חולשה גופנית, צמרמורת, גלי חום או קור)
• ניתוק והתבודדות מהסביבה (או ביטוי של חוסר רצון להיות בקרבת אנשים) או לחלופין צורך מוגבר להיות עם אנשים (בקשה להליכה משותפת לשירותים או לקחת כוס מים למשל)
• טקסיות שלא הייתה קיימת קודם (התנהלות לפי כללים או חוקים מסוימים שאינם קשורים בהמלצות בטחוניות או רשמיות בנוגע למצב)
• תחושה של האדם כי הוא "משתגע" או כי הוא חווה חוסר אונים
שלב שני: נוכחות אנושית קרובה
חשוב לזכור כי הנוכחות האנושית והקול הקרוב והאישי כבר כשלעצמו הוא בעל השפעה מרגיעה עבור מי שנמצא במצוקה, לכן אל תהססו להתקרב אל האדם (מבוגר או ילד) וליזום עמו שיח.