מטופלים מספרים

ל', בת 24 מרמת גן שחבריה נהרגו במסיבה בנובה בזמן שהייתה בחו ל', בת 24 מרמת גן שחבריה נהרגו במסיבה בנובה בזמן שהייתה בחו"ל:

"השבעה באוקטובר הגיע אלי באיחור של כמה שעות כשהתעוררתי בבוקר שבת בזמן חופשה בדרום אמריקה. לקח לי הרבה זמן להתאפס ולהבין שיש מלחמה רצינית בישראל. לאט לאט הגיעו ידיעות על חברים שלי שהיו בנובה. לא הצלחתי להשיג אף אחד בטלפון כי כולם היו בטירוף בישראל. רק ביום למחרת גיליתי ששני חברים שלי נהרגו, ואחות של חבר טוב נחטפה. הימים בחו"ל לבד, בלי אף ישראלי שמבין מה אני עוברת היו הימים הכי קשים בחיים שלי. עבר שבוע שלם עד שהצלחתי לחזור לארץ, ולא הספקתי להשתתף בלוויות של החברים. בארץ המצב שלי רק התדרדר. לא הבנתי למה אני כל כך מדוכאת ופוחדת, כעסתי על עצמי שאני מרשה לעצמי להיות במצוקה בזמן שאנשים סביבי עברו כאלו דברים כשאני בכלל לא בארץ. הפעם הראשונה שהרגשתי לרגע נורמלית הייתה כשהגעתי סופסוף לטיפול. הפסיכולוגית שלי הסבירה לי שגם אני חוויתי טראומה, ועזרה לי להתמודד עם האבל על מי שאיבדתי בטבח. בזכות הטיפול מצאתי כוחות לעשות הלוויה פרטית לחברים שלי, ואפילו לחזור לקשר עם החבר שאחותו נחטפה. אני עדיין באמצע הטיפול וברור שעוד לא חזרתי לעצמי, אבל אני מרגישה שאני מתחזקת ומוצאת יותר כוחות להתמודד ולהרגיש שוב את הביטחון שהיה לי פעם"

א', בת 48 מחדרה, אם לחייל הלוחם בעזה: א', בת 48 מחדרה, אם לחייל הלוחם בעזה:

"אני אמא לארבעה ילדים והבן הגדול שלי משרת בעזה מתחילת המלחמה. כולם רואים בי אשה חזקה ומצליחה והאמת היא שבחיים לא חשבתי שאני אצטרך טיפול פסיכולוגי. המלחמה שינתה אותי. זה התחיל מקושי לישון בלילות ומדאגות בלתי פוסקות לבן שלי. אחרי שבוע התחילו התקפי חרדה נוראיים שתקפו אותי בבית ובעבודה. התחלתי לאחר לעבודה, לחתוך את יום העבודה באמצע ואחרי חודש פשוט לא היו לי כוחות לעבוד. לפעמים לא הצלחתי לצאת מהמיטה. פניתי לטיפול רק בגלל שפחדתי ממה שיקרה לילדים הקטנים שלי שרואים כל יום אמא שבורה ולא מתפקדת. הטיפול הציל את המשפחה שלי. הטכניקות שלמדתי עוזרות לי לישון בלילה ואני כמעט לא חווה התקפי חרדה. אני מחכה שהבן שלי יחזור בשלום הבייתה ואז אוכל לחזור לעצמי, אבל בנתיים אני נעזרת בטיפול כדי לחזור לתפקד, ובעיקר כדי להיות מסוגלת לטפל בילדים שכן נמצאים בבית"

ר', בן 30, בן דודו חטוף בעזה ר', בן 30, בן דודו חטוף בעזה

"אני מבלה יום ולילה עם המשפחה של בן הדוד שלי. מנסה להיות חזק בשביל ההורים והאחים שלו כי הסבל שלהם פשוט בלתי נתפס. אני מנסה להיות יעיל ולדאוג לכל מה שהם צריכים ועושה לי טוב לדעת שסומכים עלי במשפחה. לקח לי חודשיים להבין שגם אני לא במצב טוב. היום אני מבין שהטיפול זה המקום היחיד שבו אני מרגיש שמותר לי לדבר על עצמי ועל מה שאני עובר ומרגיש מאז החטיפה שלו."

ש', בת 38, מאשדוד, אמא לילד בן 9 שחווה התקפי חרדה בזמן אזעקות ש', בת 38, מאשדוד, אמא לילד בן 9 שחווה התקפי חרדה בזמן אזעקות

"אני גרה באשדוד כבר יותר מעשור, ועברתי פה עם הילדים כבר כמה סבבים ומבצעים. אבל רק במלחמה הזו הבן שלי איבד את זה. כל אזעקה הוא נכנס להתקף, בועט בכל מי שסביבו וצורח. ממש צריך להרים אותו בידיים כדי להכניס אותו לממ"ד. התאומות הקטנות מייד מגיבות בבכי, הן מזמן עברו לישון במיטה שלנו ההורים, חזרו להרטיב בלילה. אני מרגישה שאני הולכת על קליפות ביצים, כאילו בכל רגע משהו נוסף עומד להתפרק לי. בזכות חברה שראתה פרסום פניתי להדרכת הורים מצוינת. הפסיכולוגית הנחתה אותנו איך למצוא זמן רגוע ולדבר עם הילד על מה שמטריד אותו. נתנו לילד אחריות ותפקידים בזמן אזעקה, ולמדנו כמה טכניקות הרגעה שכולנו משתמשים בהם יחד במקרה הצורך. לפחות המלחמה בתוך הבית נגמרה"

לתרומות
דילוג לתוכן